"הומור בשואה"

סרטו של בניני "החיים יפים" מצליח להסיר באופן גאוני את הטאבו מההומור בשואה. מתברר כי מה שיפשר לחלק מאסירי המחנות לשרוד את השואה להחזיק מעמד היה הומור . שחור.. הומור כמנגנון הגנה, הומור כנשק רוחני."אם לא היינו צוחקים היינו מתים (לילי ריקמן) כאן:צבי כנר, פנטומימאי, אומר:"כבר לא היו דמעות,אז צחקנו. על סף המוות לפעמים צחקנו. "היותך בעל חוש הומור היתה קריטית להישרדותך אחרת איך אפשר להתמודד עם המצוקות הנוראיות, עם הזוועה.

"הם תופסים גם ילדים?"

"אני נולדתי פה, אז אם יתפסו אותי, אני אחזור?" שואל ריאן, ילד פיליפיני בן עשר, לאחר שאבין נאסר בגלל שהות בלתי חוקית בישראל. נטו הוא בן דודו וחבר הנפש שלו. אביו עובד חוקי. הילדים חיים את חיי היומיום הנורמליים לכאורה, בצד פחד מתמיד מפני גירוש. 
הסרט מתמקד בעולמם של ילדי העובדים הזרים. מלבד חוויות הילדות האופייניות, נאלצים ילדי ילדים אלה להתמודד עם מציאות מורכבת ועם שאלות של זהות חצויה. 
הסרט עוקב אחרי החלומות של הילדים, המשחקים והכמיהות שלהם, במציאות שבה העתיד מפחיד ונעלם

"ספרטה בגליל"

  • Google+ Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

All rights belong to Hedva Galili Smolinsky